עשר שנים עם הגיפ שאין לי / מאת ויקטוריה ביקוב
נכתב בלשון זכר.
באמת שאני מאשים אותו, אלמלא הוא לא היה מתחיל עם זה בכלל לא הייתי נדבק...
הוא, הוא לא אחר מאשר אבא, לפני עשר שנים הוא החליט לקנות טריוס לאשתו, סתם כי זה נחמד (וגם קצת פוזה לא תזיק), אך מהר מאוד עם האוכל בא התאבון, ומכיוון שבחניה קרץ לו רכב עם הנעה 4*4 מצאתי את עצמי בחופשים מצטרף לטיולים משפחתיים, שאחרי כל עליה מתונה גוררים תגובה כאילו זה עתה סימנו את מרוץ הדקאר.
עברו שלוש שנים והרשיון המיוחל הגיע, הטריוס שינה את פניו ללא הכר, ואם נשאר חלק אחד שלא הרסתי בגחונו כנהג צעיר ובתול בנהיגת שטח - אני שמח בשביל זה שקנה אותו כיד שניה, וכיאה לקפיצת מדרגה הגיע הקניה השניה, רודיאו עם צמיגי שטח...הפעם כבר הייתי בטוח שהוא נדבק סופית והגיע לנקודת האל-חזור.
שלוש שנים של טיולי שטח ברמה (לא מאוד טכני, אבל בכל זאת), אוי להיזכר בו...
בין לבין חידק השטח החל תוקף אותי מכל הכיונים, קורסי נהיגה, עשרות מאמרים טכנים מתויקים בקלסר ליד מיטתי, ציפיה וצפיה אין סופים למירוצי שטח, מעקב אחרי כל תחרות אפשרית בארץ, וצימאון שרק גדל והולך ככל שנוקף הזמן.
אבל אז הוא עשה לי את זה, הוא החליט שהגיע שעתו של הרודיאו והגיע זמן להמשיך הלאה בחיים, וכך בוקר אחד, בעודי בסיס נודע לי שמה שהיה כבר לא יהיה,ביציאת הקו גיליתי בחצרי טרייל בלייזר נוצץ מהמשלוח הראשון.
במבט ראשון הוא היה נראה קצת נמוך, אבל במחשבה שניה גם הקודמים לא היו הכי גבוהים כך שהחלטנו לצאת לניסוי כלים, בסוף השבוע הראשון בדיונה הגדולה הוא הוכיח את עצמו מעל ומעבר, כל כלי שהיה שם לא יכל לעוצמה שלו, לרגע נשבתי בקסמיו עד שלא שמתי לב לחריץ קטנטן בדרך, שלא רק שניער אותי מחלומי, אלא גם ניער את הרכבב בדרך לנזק של K 26 יותר מדי...
וכך כבר ארבע שנים אני חולם על מירוצי ראלי, רואה את הפגירו החבוט והקצר שאני אקנה, מתכנן איך לשפר, למגן, להגביה ובעצם לתת לו את כולי, ואז פעם ביום אני מציץ לעבר העו"ש ומקוה שעשר השנים האחרונות של החלומות לא יהיו כמו אלו הבאות...
אבא, תודה שהדבקת אותי במחלה שאתה לא חולה בה
ועוד יותר מזה, שאתה מעדיף שלא שארד שוב לשטח עם הטרייל, כך לפחות יש סיכוי שביום מן הימים החלום יהפך למציאות.
מאת ויקטוריה ביקוב
נכתב בלשון זכר.
באמת שאני מאשים אותו, אלמלא הוא לא היה מתחיל עם זה בכלל לא הייתי נדבק...
הוא, הוא לא אחר מאשר אבא, לפני עשר שנים הוא החליט לקנות טריוס לאשתו, סתם כי זה נחמד (וגם קצת פוזה לא תזיק), אך מהר מאוד עם האוכל בא התאבון, ומכיוון שבחניה קרץ לו רכב עם הנעה 4*4 מצאתי את עצמי בחופשים מצטרף לטיולים משפחתיים, שאחרי כל עליה מתונה גוררים תגובה כאילו זה עתה סימנו את מרוץ הדקאר.
עברו שלוש שנים והרשיון המיוחל הגיע, הטריוס שינה את פניו ללא הכר, ואם נשאר חלק אחד שלא הרסתי בגחונו כנהג צעיר ובתול בנהיגת שטח - אני שמח בשביל זה שקנה אותו כיד שניה, וכיאה לקפיצת מדרגה הגיע הקניה השניה, רודיאו עם צמיגי שטח...הפעם כבר הייתי בטוח שהוא נדבק סופית והגיע לנקודת האל-חזור.
שלוש שנים של טיולי שטח ברמה (לא מאוד טכני, אבל בכל זאת), אוי להיזכר בו...
בין לבין חידק השטח החל תוקף אותי מכל הכיונים, קורסי נהיגה, עשרות מאמרים טכנים מתויקים בקלסר ליד מיטתי, ציפיה וצפיה אין סופים למירוצי שטח, מעקב אחרי כל תחרות אפשרית בארץ, וצימאון שרק גדל והולך ככל שנוקף הזמן.
אבל אז הוא עשה לי את זה, הוא החליט שהגיע שעתו של הרודיאו והגיע זמן להמשיך הלאה בחיים, וכך בוקר אחד, בעודי בסיס נודע לי שמה שהיה כבר לא יהיה,ביציאת הקו גיליתי בחצרי טרייל בלייזר נוצץ מהמשלוח הראשון.
במבט ראשון הוא היה נראה קצת נמוך, אבל במחשבה שניה גם הקודמים לא היו הכי גבוהים כך שהחלטנו לצאת לניסוי כלים, בסוף השבוע הראשון בדיונה הגדולה הוא הוכיח את עצמו מעל ומעבר, כל כלי שהיה שם לא יכל לעוצמה שלו, לרגע נשבתי בקסמיו עד שלא שמתי לב לחריץ קטנטן בדרך, שלא רק שניער אותי מחלומי, אלא גם ניער את הרכבב בדרך לנזק של K 26 יותר מדי...
וכך כבר ארבע שנים אני חולם על מירוצי ראלי, רואה את הפגירו החבוט והקצר שאני אקנה, מתכנן איך לשפר, למגן, להגביה ובעצם לתת לו את כולי, ואז פעם ביום אני מציץ לעבר העו"ש ומקוה שעשר השנים האחרונות של החלומות לא יהיו כמו אלו הבאות...
אבא, תודה שהדבקת אותי במחלה שאתה לא חולה בה
ועוד יותר מזה, שאתה מעדיף שלא שארד שוב לשטח עם הטרייל, כך לפחות יש סיכוי שביום מן הימים החלום יהפך למציאות.
מאת ויקטוריה ביקוב
ויקטוריה ביקוב
